<h1>רבינו ירוחם נכ"א ח"ב</h1>
<h2>דף ט:</h2>
פירות שנה ד' מותרים באותה שנה עצמה בפדיון. ויש מפרשים שאסורים אחר שפדאן עד שיעבור כל השנה הד' ותכנס הה', וטעות גדול הוא כמו שכתבתי למעלה, דלא אמרו זה בראש השנה אלא לאותם פירות שחנטו קודם ט"ו בשבט כמו שאכתוב בדין מונין לערלה ושם כתבתי מאימתי מונין נטע רבעי.
הברכ' שפירשתי למעלה שהיא מוגרוניש שטומנים אותו עובדי אדמה בקרק' אחר שחופרין גומא ולימים רבים חותכי' ופוסקין אותו מן האילן הזקן, וכתבתי למעלה שכל זמן שלא נפסקה אין מונין לה ערלה שיניקתה מן האילן הזקן אבל אחר שנפסקה מן האילן הזקן מונין לה שני ערלה מיום שנפסקה, ואם נפסקה והיא מליאה פירות, אם ניתוסף הפרי אחר שנפסקה שמונין לה כבר שני ערלה מכאן (ואילן) [ואילך] עד שאין בפרי הראשון שהוא מותר ק"ק חלקים על התוספת, אסור דביטול ערלה הוא בא' ומאתים, הילכך יתלש' מיד כשיפסוק אותה מן האילן הזקן ויהיו הפירות מותרין, כך פשוט בערלה [פ"א מ"ה]. ומפרש בירושלמי כיצד משערים אם הוסיף, על ההיא דהרואה ירק בכרם במסכת כלאים [פ"ה מ"ו] ואמר כשאגיע שם אלקטנו משם מותר כשאחזור אלקטנו אם הוסיף ק"ק אסור, ופירש בירושלמי כיצד משערין, ורבינו שמשון פירש הירושלמי כך, לוקח ירק א' ומשערו שהוא כמו ירק אחר מאותו המין שנשאר מחובר לא פחו' ולא יותר אלא כמוה ושוהה כפי הזמן שנשתהה אותו ירק בכרם לאחר שאמר לכשאגיע אלקטנו עד שעת לקיטתו (בם) [אם] הוסיף אותו המחובר א' מק"ק על אותו שנלק' בידוע שהוסיף על הנלקט א' מק"ק. והרמב"ם כתב כיצד משערי' אם הוסיף ק"ק, רואים אם נחתך ירק זה או תבוא' זו מן הארץ בכמה זמן יבש עד שלא נשאר בו ליחה (ובשביעית) [וכשיעור] שהייתו ליבש נשתהה לצמוח, כיצד הרי שנשתהה ליבש עד שלא נשאר בו ליחה משנעקר מאה שעו', הוי יודע שגדל כ"כ מהפרי בק' שעות, וא"כ אם נשתהה הירק בכרם חצי שעה אחר שראהו בידוע שהוסיף ק"ק. וה"ה באילן זקן שנעקרו בו פירות וחזר ושתלו כך הוא דינו כמו הברכה שכתבתי שאם הוסיף ק"ק אסור. אבל אם הרכיב ענף מלא פירות של ערלה בתוך אילן זקן, פירות הענף אסורים לעולם אפילו גדלו הרבה שאין גדולי התר מעלי' את האיסור, וכן הסכימו הפוסקים עד כאן.
מונין לערלה מראש השנה וכן לרבעי כיצד הנוטע והמבריך והמרכיב שלשי' יום וב' שבתות קודם ר"ה עלתה לו שנה, כי לקליטה שיקלוט צריך שני שבתות והל' יום חשובין שנה, לפיכך אם נטע בי"ו באב עלתה לו שנה מיד כשיבא ר"ה ומוני' לו עוד מאותו ר"ה ב' שנים ועברו כבר שלשה שנים של ערלה. ואסו' עד ט"ו בשבט אם לערלה ערלה ואם לרבעי רבעי כך פשוט בראש השנה, ופרש"י אע"פ שעלתה לו שנה לנטיעה זו באות' שלשים יום שקודם ר"ה, אם חנטו בה פירות לאחר ר"ה של שנה שלישית עדין אסורים משום ערלה עולמית, שאף על פי שתשרי ר"ה לנטיעה, ט"ו בשבט ר"ה לאילן וזו כבר נעשית אילן לפיכך אין שנתה מתחדשת לצאת ידי ערלה עד ט"ו בשבט, אבל מט"ו בשבט ואילך אם יחנטו בה פירות תורת רבעי עליהן ויאכלו בירושלים, ובט"ו בשבט של שנה הבאה יצאו מידי רבעי פירות הנחנטים בה מכאן ואילך לכך הועילו ל' יום שלפני ר"ה ע"כ. ונר' מפרש"י דדוק' נטיע' זו שעלתה לה שנה ל' יום קודם ר"ה החמירו עליה שתמשך שנתה עד ט"ו בשבט, אבל אם נטעה פחות מל' יום לפני ר"ה הואיל ומונין לה שלשה שנים שלמות, אין לאוסרה עד ט"ו בשבט. והר"ז פירש דאין חלוק דלעולם אסורים עד ט"ו בשבט ועד שם נמשכת שנתה, וראשון נראה עקר. ועכשיו אין חניטה בשום אילן קודם ט"ו בשבט ולפיכ' אין נזהרין בערלה אלא שלשה שנים, ועוד כי בזמן הזה אין נוהגין לנטוע אלא בשבט או באדר, וכשיבא ר"ה ישלים שנה א' שהוא זמן לקיטה וכשיבא לקיטה אחרת אחר שנה ישלימו לנטיעתו שנה וחצי לר"ה וכשיב' מן לקיטה שלישית ישלימו לנטיעתו בשני' וחצי הנה הוא בשנה שלישית וישלימו לו שלשה שנים לאותו ר"ה וכשיבא שבט אחר שישלימו לו לנטיעתו שלשה שנים מיום ליום עדיין אין שם חנט' כלל שנוכל לומר שיהיו פירותיו אסורים עד ט"ו בשבט אף על פי שנשלמו לו שלשה שנים לר"ה שעברה כי לא תהיה שם חנט' עד בא תמוז או אב והנה הוא בשנה הד' ויפדו פירותיו כמו שכתבתי.
מנהג עובדי אדמה לנטוע מוגרוניש הנקרא הברכה באילן, ובכרם ספוק, שחופר גומא בקרקע סמוך לאילן ולוקחין יחור אחד מהאילן וטומנין היחור באותה גומא ויוצא ראש היחור מצד האחר ונעשה שם אילן ועיקרו נשאר מחוב' באילן הגדול הראשון, ומאותו האילן החדש אחר שנה מבריכין אחר כמותו וכן מן השני שלישי אחר שנה אחרת וכן רביעי וכן רבים שנה אחר שנה, אין דין ערלה נוהג בשום אחד מהם כל זמן שמחוברין לאילן הישן הראשון כלומר שלא פסק היחור הראשון מן האילן הישן הראשון אף על פי שכל אחד השריש ויונק מהקרקע, אחר עיקר יניקה שיונקין מהאילן הישן הולכין ואין בכאן דין ערלה, ואם נפסק היחור הראשון עיקרו מהאילן הישן כי כן נוהגין לפסוק אותו אחר כמה ימים שהו' גדול מהאילן הישן כדי שלא יינק ממנו ויכחישנו כיון שהוא גדול ויוכל ליגדל בפני עצמו, מונין לאותו יחור ראשון וכן לכלם מיום שנפסק היחור הראשון מן האילן הישן, כי חשבינן להו כי היום שנפסק היחור הראשון מהאילן הישן אותו היום נטעו היחור הראשון וגם כל ההברכות האחרות ומהיו' ההוא והלאה מונין להם שני ערלה, כי הערלה נוהגת בהברכה ובהרכבה ובנטיעה כמו שאכתוב, וכמו שפשוט בר"ה ובמסכת סוטה, וערלה [פ"א מ"ה], וכן פי' רבי' שמשון. וזה נמצא ברוב בגפנים. נוטע ומבריך ומרכיב וכלן חייבין בערלה כך פשוט בר"ה ובמ' סוטה. וההוא דאמרי' בת"כ ונטעתם פרט למבריך, ההוא מיירי קודם שנפסק היחור ר"ל הבריכה מהאילן הישן כמו שכתבתי למעלה. מוגרוניש שכתבתי שנוהגין בהן ערלה לאחר שנפסק מהאילן הישן, תמהו המפרשי' היאך מותר לקנות יין מכרמי הגוים כי יש לעולם שם מיגרוניש. וכתבו בתוס' כי הוא ספק ערלה וספק מותר וודאה אסור. ונראה שהמוגרוניש בכרם ישראל שהוא ודאי שאסור אפילו בהנאה אחר שנפסק מהאילן הישן עד ג' שני' כמו שכתבתי. והרא"ש התירו אפילו ודאו, כי בחוצה לארץ אינו אסור אלא נוטע אילן מעיקרו אבל מבריך ומרכיב לא, והביא ראיה מסוט'.
